המעבר מסרט צילום לתשתית דיגיטלית לחלוטין הוביל לתוצאה אחת לא מכוונת – אך חשובה מאין כמוה: אין גישה מובטחת לטווח ארוך לנתונים דיגיטליים. סרט צילום הוא פשוט וזול יחסית לשימור, שכן הוא דורש רק תנאים סביבתיים מתאימים (טמפרטורה ולחות) כדי להישאר יציב ונגיש למשך 100 שנים או יותר. לעומת זאת, חומרי סרטי קולנוע דיגיטליים דורשים ניהול רציף ואקטיבי, אשר בתורו דורש הוצאות הון ותפעול משמעותיות ומתמשכות.
בשנת 2005, ה-Science and Technology Council החל לחקור את הסוגיות והאתגרים העומדים בפני תעשיית הקולנוע וגופים גדולים אחרים במאמציהם לנהל ולאחסן כמויות אדירות של נתונים דיגיטליים. התוצאות מפורטות בשניים מדוחות ה-Council: The Digital Dilemma ו-The Digital Dilemma 2, שניהם זמינים להורדה כאן.
עם זאת, ה-Council הרגיש שחשוב לצבור ניסיון ממקור ראשון בניהול חומרי סרטי קולנוע דיגיטליים כדי להבין טוב יותר את הדילמה הדיגיטלית. בשנת 2006, כחלק משיתוף הפעולה שלו עם ה-National Digital Information Infrastructure and Preservation Program (NDIIPP) של ה-Library of Congress, ה-Council השיק פרויקט מחקר מקרה של ארכוב דיגיטלי כדי לבחון את המציאות המעשית של אסטרטגיות וטכנולוגיות ארכוב דיגיטלי שונות. תוך שימוש ב-Standard Test and Evaluation Material (StEM), שהופק במשותף בשנת 2003 על ידי ה-American Society of Cinematographers ואולפני הוליווד הגדולים והופקד ב-Academy Film Archive בשנת 2004, ה-Council פיתח דרישות ומפרטי עיצוב למערכת שימור דיגיטלית המבוססת על שיטות עבודה מומלצות לארכוב סרטי צילום ותיאוריית ניהול נתונים דיגיטליים עדכנית. ה-Academy Case Study System (ACeSS) נבנתה לפי מפרטים אלו, וה-Council משתמש כעת במערכת כדי לבחון את הנחות העיצוב.
Long-Term Management and Storage of Digital Motion Picture Materials: A Digital Motion Picture Archive Framework Project Case Study מתעד את חוויות ה-Council במחקר, אפיון ובניית ACeSS. עבור ארכיונים אור-קוליים, הדוח מספק מידע מעשי הנובע מניסיון בעולם האמיתי עם אוסף סרטי קולנוע דיגיטליים. עבור יצרני ציוד וספקי שירותים, הדוח מספק דרישות משתמש קצה מפורטות שעשויות להנחות פיתוח מוצרים עתידי.